שנה אחרי הניתוח

שנה אחרי אני מאושרת ! נכון, לא ירדתי כמו כולם 40-50-60 קילו , נכון אני אוכלת שטויות כמו לפני הניתוח, אבל חיי השתנו פלאים.
יצאנו לחופשה באחד מבתי המלון הטובים בארץ שכל ארוחה מבוקר עד ערב מלאה בכל טוב , מהמסעדות הטובות בארץ . מלון ספא שמארוחה לארוחה אתה עובר בגקוזי , ברכה, חמאם , עיסוי , קריאת ספר…
לפני הניתוח יכולתי לחסל ולאכול כמויות אוכל בלתי יתוארות, לא הייתי משאירה משהו לדימיון שלי אלא פשוט טועמת וטועמת. והפעם, הצלחת אכן התמלאה בכל טוב אבל לא צלחת "עד אפס מקום" וכמובן שאכלתי עד גבול קצה היכולת, נחתי ושוב אכלתי, ככה יושבים עם חברים שעתיים כל ארוחה. אבל מה שאכלתי ביום שלם , אכלתי לפני שנה בארוחה אחת.
בבית המלון הזה כל היום הולכים עם חלוק ובגד ים. בכל זאת נשים בגיל העמידה , הכל יוצא מכל חור, ואני מאושרת בחלקי עם הגופי טייץ שלי שמכסה את הירכיים עם הורידים והצלוליטיס ואת הבטן עם עודפי השומן  ( שלא הוריד בניתוח ) ומרגישה כל כך בנוח שלא צריכה לדאוג לסדר כל הזמן את הציצי ואת המפשעה …..

מחכה בקוצר רוח לחופשה הבאה…. 48 שעות של שכרון חושים ….

2/2013

 

אז זהו זה…. אני אחרי…..

ברוך ה'…. ברוך ה' שאני אחרי הניתוח. ותודה ענקית לכל מי שהיה שותף שלי בתהליך. ויש הרבה מאוד כאלה .

תודה לאלוהים על הכוחות שנתן לי לעבור את ה 4 ימים הראשונים שלא ציפיתי שיהיו כל כך אבל כל כך קשים. זה לא הכאב, כי בשביל זה קיבלתי תרופות. זה חוסר הנוחות . אין אוויר , אתה עם חמצן  דרך האף, הלחץ דם בשמיים גורם לכובד על העיניים…….. בקיצור אם חשבתי שקפצתי לטיפול שיניים קצר ואני מיד חוזרת רק עם חוסר תאבון, טעיתי ובגדול !

אבל תודה לאל שלא ידעתי את כל זה כי אחרת לא הייתי עושה את הניתוח שרוול הזה.

התחלתי את התהליך באוקטובר ומועד הניתוח היה לאמצע פברואר. אממממה… ביקשתי להיות ברשימת מקודמים. כל ביטול , אני ממלאת חורים , תמיד אהיה זמינה לתור שיבוטל. ואכן זה מה שקרה. כל כמה ימים שיחת טלפון שמקדימה לי תור עד לשיחה המיוחלת  "עוד 4 ימים את בניתוח" ואכן ב 11/12/2011 נכנסתי לד"ר רזיאל.

לקראת הניתוח הילדים המתוקים כל כך התרגשו  .ביקשתי מהם שאם הם רוצים לדבר על זה אז בבקשה לא עם כל החברים ( אחרת יכולתי לפרסם בעיתון ALL GEDERA) אלה יש את דודה נעמי , ואורן וזאב , אבא הגננת המורה וציינתי עוד כמה שמות …

והינה אני כבר בבית מוקפת בחום ואהבה וחיבוקים והתרגשות של הילדים . השם ישמור אותם. אלוהים נתן להם את היכולת לאהוב . זה לא ברור מאליו. יש אנשים שלא יודעים לאהוב ולא להביע אהבה.
איתן לפני שהלך לבית ספר סידר לי בסלון על השולחן מפית עם 2 בקבוקי מים ( אופטימי הילד, אפילו 2 לגימות לא יכולתי ללגום באותו יום) ספר רופאים של מכבי וטלפון , ש" אם תצטרכי רופא שלא תקומי ויכאב לך " …… נשמה ענקית איתני שלי בן 7.5  !!!

ואלון , בן 5 : "אמא, אני חושב שסיפרתי ליובל שעשית ניתוח בבטן…." מתסכל בפזילה ומחכה נבוך לתגובה. "טוב מתוק, אם אתה מרגיש טוב עם זה שסיפרת, זה בסדר מבחינתי. ". למחרת אלון חוזר מהגן ואומר לי : "אמא , עשיתי לך ציור בגלל הניתוח …… ( מחכה דקה ) אמא…. אני חושב שסיפרתי כמעט לכל הגן על הניתוח שיש לך פה בבטן, גם לענבל ול……… "

בינתיים הבית ממשיך להתנהל כרגיל , ריח האוכל של בני הבית גורם לי להזיל ריר, אני עדיין אוכלת עם העיניים הכל . אבל לא מסוגלת להכניס יותר מ 2-3 כפיות יוגורט. הייתם מאמינים ???? איך נעבור את ארוחת ליל שישי מחר מול מראות התבשילים וריחות התבלינים. עוד נראה….

אז למי שרוצה לעבור ניתוח , תחשוב פעמיים. אולי בעוד חודשיים אדבר אחרת ( אני בטוחה..).

נשתמע בקרוב…

אז זהו זה….. התקבלה החלטה

אז זהו. הרבה זמן לא כתבתי כי פשוט התלבטתי….. סבלתי ובעיקר התחרטתי ….
מה עושה אישה , בת 46  אמא לילדים קטנים , שבמשך שנה ירדה 26 ק"ג, היתה במלחמה יום יומית להמנע מביסים מיותרים לחשוב על כל ביס שנכנס לפיה….במתח תמידי מהשקילה השבועית, מואסת בהליכה להרצאה השבועית ואחרי חודשיים של יאוש , הרפתה מכל מה שקשור לדיאטה והצליחה לעלות 8 ק"ג בחזרה !!!! 8 ק"ג בחודשיים !!!

זאת אני  – נעים להכיר . שמי רחלי ואחרי מאבק יום יומי בשומן החלטתי לעשות ניתוח. ניתוח שרוול. אני מכירה מספר אנשים שזה שינה את חייהם , עינת חברתי היקרה שירדה למעלה מ 50 ק"ג והיא יפיפיה אמיתית, צחי המהמם שירד נכון להיום 30 ק"ג ב 3 חודשים מהניתוח ואני שואלת את עצמי למה לא עשיתי את זה לפני המון שנים…. מתחרטת שלא היה לי אומץ….. תמיד אמרתי הדרך הקשה היא האמיתית אין קיצורי דרך. אבל מה לעשות, איפה שצריך עזרה ואפשר לקבל אותה , אני בעד. אז החלטתי לקבל את העזרה שהאוכל יפסיק לנהל אותי , הקיבה תקטן משמעותית ולא תהייה ברירה אלא לאכול הרבה הרבה פחות…

אז אני כבר בתהליך שלפני הניתוח , בדיקות ובירוקרטיה מתישים, אבל המטרה מול עייני ועוד חודשיים ב"ה אהיה אחרי….

 

אחלו לי הצלחה, ואדווח בהמשך.

 

שליטה

שליטה משמע היכולת שלי לעשות מה שנכון לי ולא לעשות מה שבא לי.

אם החלטתי שמה שנכון בשבילי זה לרדת במשקל כדי להיות בריאה ולהראות טוב אז אני חייבת ללמוד להיות בשליטה  מול כל  הטעים  שגורם לי לאכילה אובססיבית. אני עוצרת. אין מצב שהאוכל ישלוט בי ושהוא ינהל אותי. המצב היחידי שיאפשר לי לחיות טוב שאני מנהלת את עצמי ואת האוכל. אני בשליטה !!!

היות ומשמעות השליטה היא בכל תחומי החיים ולא רק בתחום הרלוונטי לי – דיאטה , עבדתי השבוע על הנושא עם שני ילדיי בני ה 7 וה 4.5 שממהרים להתרגז ולצעוק ולהרביץ אחד לשני . הסברתי להם ששליטה בהתנהגות שלהם – במה שיוצא להם מהפה ומה שקורה להם עם הידיים , זו עוצמה = כח. ילדים חסרי שליטה הם ילדים חלשים. אלימות זו חולשה. והרי אתם לא מכירים ילד שמוכן שיגידו עליו שהוא חלש. כל אחד רוצה להיות חזק.

זה היה לא פשוט בכלל. אבל כל יום ראיתי טיפונת שיפור. חיזקתי אותם על כל שליטה. היתה תחרות סמויה בינהם.

אז גם אתן מוזמנות לנסות לקחת השבוע את המקום שאתן חסרות שליטה , במקום בו אתן "נופלות": אכילת מתוקים, אכילה לילית, אכילה מול הטלויזיה, אכילה כי אני במחזור, לכעוס על הילדים בסוף היום כי אנחנו כבר תשושות , ולחשוב מה נכון עבורך – להיות בריאה וחזקה או חסרת עמוד שדרה וחלשה. משימה קטנה אחרת. לאט לאט לחזק את השליטה ביכולות שלך. בעוצמות שיש בך.

בהצלחה !

איך נעבור את פסח בשלום תזונתי ?

אני במשבר כבר חודשיים, לאחר שירדתי 26 ק"ג אני לא מצליחה לחזור להילוך גבוה ולהמשיך לרדת.  הגעתי להחלטה שאם אצליח לשמור על משקלי עד אחרי פסח מבלי לעלות

זה יהיה בסדר גמור מבחינתי. אין לי שאיפות לרדת דווקא בתקופה זו.

אבל איך שומרים על המצב הקיים ? אז החלטתי לאמץ כמה מנטרות ולדקלם אותם אשכם וערב ואשתף אתכם בהם:

לא אגרום לעצמי להרגיש שוב את תחושת הכבדות לאחר אכילת יתר . אני חושבת צעד קדימה ומודעת לתוצאות אכילתי.

אני מרגישה מלכה שאני מוותרת על אוכל טוב ושאני בוחרת רק את האוכל שטוב עבורי.

אני מנהלת את האוכל ולא האוכל מנהל את חיי.

מקווה שכל אחת מכן תאמץ לעצמה מנטרה משלה או "תשאיל" אחת משלי וביחד נעבור את הפסח הקרוב בשלום תזונתי.

חג שמייח !!!

סילוף , השמטה והכללה

שמעתי היום משפט מדהים זה מהמאמנת להרזיה שלנו.

אני מרגישה שאני כל הזמן במלחמה מתמדת מול האוכל.נוגעת לא נוגעת בפיתויי המתוק. ושאני יוצאת מהמגרש אני עושה זאת בחשאי , בסתר כאילו אם אף אחד לא ראה אותי זה לא יעלה לי במשקל.

והמלחמה היום יומית ליציאה לצעידה. ושאני כבר יורדת במשקל יש בי את האמונה שלמרות שאני רוצה שזה יהיה אורח חיים חדש , אני יודעת שבסוף אחזור להיות שמנה.

ואז הגיע המשפט המדהים הזה:

סילוף – למה להכניס לעצמי סרטים לראש ומראש????? סילוף משמע לעוות את המציאות , להגזים ולהאמין במה שאנחנו מסלפים.

השמטה – על מנת לעמוד בפיתויים פשוט תשמיטי את מראה הפיתויים , תלמדי את עצמך פשוט להתעלם מהמראה שלהם , לא לראות אותם.

הכללה – להפסיק עם האמונות שלי שאני תמיד חייבת משהו מתוק אחרי ארוחת צהרים. זוהי הכללה היות ובדרך כלל אכילת המתוק אחרי האוכל זו אכילה רגשית ובגלל אמונה מחלישה ולא משום שיש צורך פיזי.

אשתדל השבוע לא לסלף , להשמיט כמה שיותר ולא להכליל.

שבוע קל ובטוח לכלם….

התמקדות במטרה

הי לכולן

התמקדות במטרה משמע להתמקד בפיסגת ההר אליה אני רוצה להגיע. להאמין שאריה רודף אחרי במעלה ההר ואני חייבת להגיע מבלי להפגע. לחשוב שאני לא רוצה להיות כמו זבוב

שמנסה לצאת מבעד דלת זכוכית ומסתובב סביב עצמו ולא מוצא פתח מילוט אחר. לא רוצה לטמון את הראש בחול כמו יען ולהגיד שאני לא יודעת מה מצב הבריאותי שלי.

ממוקדת מטרה ממשמע להיות מחוייבת לעצמי לילדים שלי ובני המשפחה שלי לעשות הכל על מנת להגיע למשקל היעד שלי ולחיות חיים טובים ומאושרים יותר. חיים שבהם אוכל ללכת בקלות

עם ילדיי לטיולים בבית הספר , לשבת רגל על רגל ולא ברגלים מפוסקות , מבלי לשבת עם כרית על הבטן כדי להסוות את השומנים ( דרך אגב ישנה פרסומת כזו בטלויזיה של זוג שמן שהיא עושה את זה וזה מה זה מזכיר לי את עצמי …) לשרוך שרוכים בנעלים שלכל רזה זה ברור מאליו, להצליח לסגור את החזיה ללא קושי.

אתן מבינות מה זה להתמקד למטרה – חיים שווים יותר!!!

כאב ועונג

שלום לכולן

אחרי חודשיים של דריכה במקום, אחרי ירידה של 20 ק"ג החלטתי לתת פוש לדיאטה. עשיתי שבוע דיאטה של פחממות רק בארוחת הבוקר ובמשך היום יוגורטים עם תפוז. פסחתי השבוע על צעידות משלל סיבות – החל ממזג האויר ועד אין לי מי שישמור על הילדים. התוצאה לא איחרה לבוא. במפגש השבועי אצל רוני המאמנת , לא רק שלא ירדתי אלא קצת עליתי. מה שאומר שהכל בחיים צריך להיות באיזון. שום דבר קיצוני לא יקדם אותי למטרה שלי.

נושא המפגש היה על כאב ועונג. כולנו מכירות את מעגל הכאב והעונג שבאים זה אחרי זה .

שאלתי את רוני " איך אצליח לחשוב שספורט זה כיף גדול ? הרי מבחינתי כל יציאה לצעידה , זה עונש".

התשובה היתה קצרה וממצה : "תעשי מניפולציה מחשבתית". הרי על מנת לשמור על בריאות ומשקל תקין ,כל חיי אצטרך לצעוד . עם המחשבה שספורט זה עונש לא אוכל להתמיד לאורך זמן. לכן , אשנה את המחשבה שספורט זה עונש ואחשוב רק על העונג הגדול שבא אחריו.

אתחיל להיות פריק קונטרול של פיתויים, ואחייה את העונג שבשליטה .

ויותר מכל – הרי בכל מצב אהיה בכאב- ואשאל את עצמי : איזה כאב עדיף – זה שמביא אותי לעונג אחרי הצעידה או כאב של אי נקיטת פעולה? התשובה לגמרי ברורה.

צאו מאזור הנוחות ושתהייה צעידה מענגת לכולנו !

קשה לי = קשה יש רק בלחם

אז הנה המשבר הגיע ! אחרי חודשים שבהם התמדתי  רק פעם עד פעמיים בשבוע "לצאת" מהמגרש , כלומר לאכול דברים שאינם בתפריט = מגרש, אני מרגישה שכל כך כל כך קשה לי. אני לא מצליחה לעמוד בפיתויים , אוכלת את ה"חבלים" של הילדים , לקוחת מנה שניה בארוחת הצהרים ומרגישה בטטה .

כל הזמן רוני המאמנת אומרת לנו קשה ? – קשה יש רק בלחם. אבל המציאות מראה שקשה יש גם במציאות שלי.

 מאיפה לוקחים כוחות ?????????????

אז זהו , שפתאום היום  נזכרתי שרוני שאלה אותי לאחרונה – מה יותר קשה – להפעיל את שרירי ההתנגדות או לסחוב את ה 20 ק"ג שהיה לך על הגב ? וואלה , צודקת ! אני אנסה לזכור זאת בכל ביס לא רצוי, כי הק"ג עולים כל כך מהר ושקים של ק"ג ממש לא בא לי לסחוב שוב.

חזקו ואמצו לכל אלה שקשה להן !

אכילת עוגיות = "חבר מביא חבר"

אז הינה חזרתי…..

אני בקבוצת אימון להרזיה, וירדתי ב 5 חודשים 20 ק"ג!! אני במחצית הדרך! יש עוד 20 לרדת. אבל…..

בקבוצה הקטנה שלנו ישנה אישה מקסימה ומצחיקה ששמה נורית. לנורית תמיד יש הברקות כאלה שזוכרים , והשבוע שמעתי  אחת מהן :

היא מאוד אוהבת ע' (=עוגיות). אבל מאז שהיא בקבוצה היא לא נוגעת ב ע' בגלל שזה מתחיל ב"חבר" אחד ומיד מצטרפים חברים נוספים  בשיטת "חבר מביא חבר ".

 כל כך אהבתי את המשפט הזה שמבטא את חוסר היכולת שלנו השמנות, מלאות לעמוד בפיתויים ולהסתפק רק בע' אחד או ג' (=גלידה) אחת .

אהבתי והפנמתי! אני לא יכולה להרשות לעצמי כל כך הרבה חברים  ולכן לא לוקחת אפילו חבר אחד!

(אצלנו בקבוצה לא מזכירים את השם המלא של דברים משמינים ולא מתארים ריחות של מאפים ומראה של מתוקים, הכל בסיסמאות כדי שלא נגיר ריר שלא לצורך).

נשתמע בפעם הבאה…..

יום נפלא וצעידה קלה לכולן….